קטנר נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ ואח'

החלטה

1. התביעה בתיק זה הינה לתשלום הסך של 20,500 ₪ שהגיש המשיב מס' 1 (להלן: "התובע") במקורה כנגד המשיבה הפורמאלית (להלן: "מגדל") וזאת ביחס לתגמולים שהתובע טוען כי הוא זכאי להם בגין תקופת אי כושר שנקבעה לו בעקבות תאונת עבודה שארעה ביום 3.6.08 וזאת מכוח "פוליסת ביטוח חיים" (כטענת התובע בתביעתו) שמגדל הנפיקה עבורו.

לבקשת המבקשת, ובהסכמת הצדדים, המבקשת (להלן: "יוזמה") צורפה להליך כנתבעת נוספת וזאת בטענה כי הזכאות הנטענת, והמוכחשת, של התובע, הינה מכוח חברותו בקרן פנסיה שמנהלת המבקשת ולא מגדל.

יצויין כבר בפתח הדברים כי מגדל, בכתב הגנתה, לא טענה להעדר יריבות אם כי הכחישה את טענת התובע כי היא ביטחה אותו בפוליסה כנטען בכתב התביעה. בהקשר זה אוסיף ואציין, מאחר ויש לכך חשיבות בהמשך הכרעתי, כי חברת שמגד, שהיא זרוע המנהלת את התביעות מטעם מגדל, היא שהשיבה לתביעת התובע לתשלום התגמולים לאורך כל ההליכים שהיו בין הצדדים קודם להגשת התביעה, ורק במכתב הדחיה האחרון מצויין כי הדבר נעשה "באמצעות: יוזמה ותיקה".

2. בקשת המבקשת לסלק על הסף את התביעה כנגדה מבוססת על שני אדנים:

הראשון, קיומו של סעיף בוררות בתקנון קרן הפנסיה יוזמה (להלן: "התקנון") המחייב את הצדדים לפנות להליך בוררות כקבוע בסעיף 17.2 לתקנות המהווה הסכם בוררות בין הצדדים, וכן בשל אי מיצוי ההליכים הפנימיים הקבועים בתקנון לבירור המחלוקת שמעלה התובע בכתב התביעה, בהתאם לאותו הסעיף.

השני, העדר סמכות עניינית לביהמ"ש לדון בתביעה מאחר ומדובר בתביעה למימוש זכויות התובע לפנסיית נכות מכוח חברותו ביוזמה, שהינה קרן פנסיה ותיקה, והינה מסווגת כקופת גמל בהתאם לחוק הגנת השכר, ולפיכך הסמכות לדון בתביעה הינה סמכות ייחודית לבית הדין הארצי לעבודה מכוח סעיף 24(א)(3) לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969.

אדון בטענות המבקשת ותשובת התובע אם כי לא עפ"י סדרן.

הסמכות העניינית

3. תשובת התובע לטענת יוזמה הינה בשניים:

האחד – התביעה הינה על בסיס פוליסת ביטוח חיים שהוצאה על ידי מגדל אשר ביטחה את התובע בקרן פנסיה לעצמאיים, היא המבקשת. אין בכך כדי לאיין את העובדה כי מדובר בפוליסה שהוציאה מגדל והיא פוליסת ביטוח עליה חל הדין הכללי הנוגע לחוזי ביטוח ואשר הסמכות לדון בה נתונה לבימ"ש זה. מאחר ולביהמ"ש הסמכות לדון בתביעה כנגד מגדל, אין בצירוף המבקשת, לבקשתה, כדי לפגוע בסמכות זו.

השני – לביהמ"ש סמכות נגררת לדון בזכויות התובע אצל המבקשת מכוח הוראת סעיף 76 לחוק בתי המשפט.

4. לאחר עיון במלוא טיעוני הצדדים, אני סבורה כי הדין עם טענתו הראשונה של התובע, למרות שזו לא נטענה במדויק. אין המדובר בסמכות נגררת, ובהכרעה אגבית, אלא בענין המצוי בסמכות בית המשפט ולא בסמכותו הייחודית של בית הדין לעבודה בהתאם להוראת סעיף 24(א)(3) לחוק בית הדין לעבודה.

ראשית, שאלת מעמדה של כל אחת מהנתבעות ביחס לתובע טרם הובררה, ובעוד יוזמה טוענת כי היא המנהלת את קרן הפנסיה, הרי שמהתכתובת שצורפה לכתב התביעה עולה כי את התביעה של התובע לתגמולים בגין נכותו/אובדן כושר עבודתו ניהלה דווקא מגדל כאשר יוזמה מוזכרת רק ברקע הדברים. יתירה מכך וכאמור בפתח הדברים, מגדל לא טענה להעדר יריבות ולא הפנתה את התובע ליוזמה כבעלת דינו בשום שלב, לרבות לא במסגרת הליך זה. מכאן, שלכל הפחות, יש לתובע שתי נתבעות רלבנטיות, אשר לגבי אחת מהן, מגדל, בודאי שקנויה לבימ"ש זה סמכות לדון בתביעה.

שנית, ענין התביעה שבפני הינו מימוש זכויות של התובע, כעמית בקרן הפנסיה, ביחס לפנסיית נכות אשר כל מאפייניה, למעט השם, זהה לביטוח אובדן כושר עבודה. אין המדובר במחלוקת שנתגלעה בין התובע לבין קרן הפנסיה באשר לזכויות פנסיוניות, או זכויות אחרות אשר יש להן זיקה ליחסי עובד-מעביד, אלא מדובר בתביעה שכולה במישור הביטוחי, וכפי שקבע בית הדין האזורי לעבודה בבש"א (י-ם) 1385/08 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' גבאי (28.9.08): "לא עצם החברות בקופה היא הקובעת את סוג העילה וסיווג הסכסוך, אלא מהותה של הזכות הנפגעת, בשים לב לשאלה האם מקור הפגיעה הינו במסגרת יחסי המבוטח והקופה בפן הביטוחי-מסחרי או שמא בפן הביטוחי-סוציאלי."

לפיכך מסכימה אני עם עמדתה של כב' השופטת לוי בת.א. (שלום-ת"א) 150099/09 חסון נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ (13.9.09) (להלן: "ענין חסון") אליה הפנתה המבקשת (אם כי בהקשר אחר), לפיה הסמכות לדון בתביעה אינה נופלת בגדר הוראת סעיף 24(א)(3) לחוק בתי הדין לעבודה מאחר ומדובר בענין ביטוחי-מסחרי.

קיומו של הסכם בוררות/אי מיצוי ההליך הפנימי

5. המבקשת מפנה בבקשתה הן לסעיף 17.2 לתקנון הקובע מנגנון בירור המתיחס באופן מפורש למחלוקת שנפלה בין הצדדים ביחס לקביעת שיעור נכות על ידי רופא הקרן, והן לסעיף 27 המצוי בפרק ט' (אשר משום מה שני הצדדים מתיחסים אליו כאל סעיף 1 בפרק ט') ואשר בו מצויין כי מחלוקות בין הצדדים יבוררו בפני ועד בוררים, ובסעיף 27(ז) נקבע כי תקנה זו "מהווה הסכם בוררות כמשמעותו בחוק הבוררות".

לעומתה טוען התובע כי המבקשת מתעלמת מסיפת סעיף 27 לתקנון, המצוי בפרק ט' שכותרתו "יישוב סכסוכים" הקובע כי:

" למרות האמור לעיל (בסעיף 27 הנ"ל – פ.ל.), הצדדים רשאים לפנות לערכאה משפטית מוסמכת במקום להליך בוררות".